הפרעת קשב הינה הפרעה נוירו-התפתחותית שכיחה המוערכת בכ-10% מהילדים והמתבגרים עד גיל 18 עם שכיחות גבוהה יותר בבנים.
ההערכה כיום היא כי אחוז הילדים עם הפרעת קשב וריכוז שיוסיפו לסבול בבגרותם הוא מעל 80%
ושכיחותה מגיעה לכדי כ 5% באוכלוסייה המבוגרת. היחס בין נשים לגברים הוא 6:1 בילדים ו-1:1 במבוגרים.
העובדה כי היחס בין גברים לנשים משתווה באוכלוסייה המבוגרת קשורה ככל הנראה להתמתנות
ו/או הסתגלות ו/או היעלמות התסמינים ההיפראקטיביים בבנים ו"הצפה" של הבנות ש"פוספסו" בילדותן.
התמתנותם של התסמינים ההיפראקטיביים עם השנים הביאה להבנה מוטעית שהפרעת קשב קיימת רק בילדים "ונעלמת" עם הגיל.
כיום ברור שהפרעת קשב אינה נעלמת עם הגיל וממשיכה לחיים הבוגרים, לעיתים באופן שונה במקצת בביטויה בהשוואה לגיל הילדות.
אבחונה של הפרעת קשב בגיל המבוגר נשען על מודעות גוברת לבעיה, על אופי אוכלוסיית המבוגרים שפונה לאבחון
ועל עצמת התסמינים המקשים על מגוון רחב של תחומי החיים.
סביב ההפרעה הכימית במערכת הדופמינרגית במוח שמהווה את הבסיס להסתמנות בהפרעת קשב, מתפתחות עם השנים
תגובות פסיכולוגיות וחברתיות הגורמות לעתים להסוואתה של ההפרעה המקורית.
מבוגרים רבים חיים את חייהם בהיותם מוטרדים אך ללא הפרעה תפקודית וללא מודעות לקשיים וללא יכולת "לקטלגם"
ולאבחנם כבעיה ברת טיפול.
מבוגרים אחרים חיים בצל קושי מתמיד המביא למצוקה נפשית המאובחנת כאחת מהתחלואות הנלוות להפרעת הקשב
כגון חרדה ודיכאון ומטופלים בהתאם לתסמינים אלו בלבד.
המבוגרים הפונים לבקשת עזרה לרופא המשפחה ובהמשך לנוירולוג או לפסיכיאטר עושים זאת בעקבות מצוקה
הנובעת מתלונות מגוונות כגון שכחנות או "הפרעת זיכרון", רחפנות, קושי בהתמדה, בשמירה על רצף המחשבה
(מחשבות נודדות), הסחת דעת בקלות, נטייה לדחיינות, קופצנות, תזזיתיות, אימפולסיביות וכו' שגורמים לתחושה
של כישלון וחוסר מיצוי עצמי.
נוסף על כך אופייניות תלונות על קושי להתרכז במטלות פשוטות לאורך זמן בבית, בלימודים או בעבודה, להתחיל ולסיים מטלה בצורה מסודרת, למצוא מקום עבודה מסודר ו"לשמור" עליו, להתמיד ולהצליח בלימודים בבית הספר ובהמשך בלימודים אקדמיים, קושי בארגון ובניהול הזמן וכן קשיים חברתיים שהינם יוצאי פועל מהקשיים שהוזכרו כגון שמירה על חברויות וקשר בין-אישי לאורך זמן, פגיעה ביחסי זוגיות ואישות וכו'.
רבים מן המבוגרים חושדים בהפרעת קשב בעצמם לאחר שפנו עם ילדם לאבחון עקב תסמינים דומים ובמהלך השיחה של המאבחן עם הילד עולים זיכרונות מהעבר המזכירים את התסמינים שאותם חווים המבוגרים בהווה. עם זאת, אחוז גבוה של הלוקים והסובלים מהפרעת קשב אינו מגיע לאבחון ולטיפול מתאימים.
